טטיאנה נ' נטו מלינדה סחר בע"מ

פסק דין

1.האם התובעת פוטרה עקב הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה") וכפועל יוצא היא זכאית לסעדים הנובעים מפיטורים בניגוד לחוקים אלו, זו השאלה המרכזית העומדת לפתחנו בתיק זה.

בנוסף, עותרת התובעת לתשלום הפרשי שכר, דמי חגים, דמי מחלה, החזר בגין ניכוי הפסקות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין פגיעה ברצף המקצועי ופיצוי בגין עוגמת נפש.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.הנתבעת עוסקת, בין היתר, בייבוא ושיווק של מוצרי בשר.

3.התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת ביום 19/1/10 בתפקיד של קצבית.

4.עם קבלתה לעבודה נמסרה לתובעת הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה (נספח א' לתצהירו של מר דוד חנון) עליה חתמה התובעת (עמ' 2 שורות 19-20 לפרוטוקול).

5.התובעת הועסקה במעמד של עובדת שעתי, בהיקף שעות משתנה מידי חודש בחודשו. שכרה השעתי של התובעת עמד על סך של 22 ₪ (עמ' 6 שורות 31-32 לפרוטוקול).

6.יום העבודה האחרון בפועל של התובעת היה ביום 18/6/10 (עמ' 2 שורה 11 לפרוטוקול).

7.במועד בו הסתיימה עבודת התובעת בנתבעת, התובעת הייתה בהריון. הצדדים חלוקים על המועד המדויק שבו מסרה התובעת לנתבעת על הריונה. לטענת התובעת, היא הודיעה על הריונה למר דוד חנון, מנהל אזור צפון בנתבעת כבר ביום 12/5/10, בעוד שלטענת הנתבעת, התובעת הודיעה למר דוד חנון על הריונה רק בסוף חודש מאי 2010. כך או כך, אין חולק כי הנתבעת ידעה על הריונה של התובעת עובר לסיום עבודתה בנתבעת.

טענות התובעת

8.בסמוך לאחר שנודע לה על הריונה היא לא חשה בטוב ולכן נעדרה מהעבודה עקב מחלה החל מיום 16/5/10 ועד ליום 18/5/10 וכן מיום 25/5/10 ועד ליום 10/6/10. לטענת התובעת, ביום 13/6/10 מר דוד חנון ביקש ממנה שלא להגיע לעבודה. למחרת ביום 14/6/10 ועד ליום 18/6/10 היא עבדה כרגיל. ביום ראשון ה – 20/6/10 מנהל המחלקה, מר יורי לפמן הודיע לה שהוא אינו מעוניין בחזרתה לעבודה וכי עליה להמתין בבית עד להודעה חדשה. מאותו מועד ואילך, הנתבעת לא רצתה לקבל אותה לעבודה.

9.עוד טוענת התובעת כי לאחר שהיא הודיעה לנתבעת על הריונה, הנתבעת הפחיתה את שעות עבודתה.

10.לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה בטרם מלאו ששה חודשים לעבודה וזאת במטרה לחמוק מהצורך לקבל היתר לפיטורים משר העבודה והרווחה כמתחייב מסעיף 9 לחוק עבודת נשים. יצויין כי בכתב התביעה המקורי טענה התובעת כי מאחר ומלאו ששה חודשים לעבודתה בשירות הנתבעת, היא פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים. לאחר הדיון המוקדם ולנוכח העובדה שאין מחלוקת שהתובעת עבדה רק חמישה חודשים, תוקן כתב התביעה כך שנטען שהתובעת פוטרה בסמוך לתחילת האיסור על פיטורי עובדת בהריון לפי חוק עבודת נשים בכדי לחמוק מהצורך בקבלת היתר לפיטורים.

11.לנוכח האמור, טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו שלא כדין בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ולפיכך היא זכאית לפיצוי בשיעור של 150% מהשכר שהגיע לה בתקופה המוגנת מפני פיטורים; פיצוי בגובה דמי הלידה; וכן פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה עבור כל תקופת העבודה ועד לתום התקופה המוגנת.

12.עוד טוענת התובעת כי במהלך תקופת עבודתה בנתבעת, הנתבעת נהגה לשנות את הרישום של שעות העבודה ולגרוע משעות העבודה החודשיות של התובעת. כך גם, הנתבעת הפחיתה משעות העבודה חצי שעה בגין הפסקה בעוד שבזמן ההפסקה, התובעת נדרשה להישאר בכוננות ונאסר עליה לצאת ממקום העבודה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לה הפרשי השכר לרבות בגין ניכוי זמן ההפסקה.

13.לא שולמו לתובעת דמי חגים בגין חג הפסח ויום העצמאות.

14.לא שולמו לתובעת דמי מחלה במלואם בגין היעדרותה מחמת מחלה בחודשים מאי ויוני 2010.

15.לא הופרשו לתובעת הפרשות פנסיוניות בגין תקופת העבודה. התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בגין תקופת העבודה ובגין התקופה המוגנת בפני פיטורים. יובהר כי בכתב התביעה המקורי והמתוקן, התובעת העמידה את שיעורי ההפרשות על שיעור של 5%. לאחר שהתובעת נדרשה על ידי כב' השופטת רימון - קפלן לפרט את המקור הנורמטיבי שמכוחו זכאית התובעת להפרשות פנסיוניות בשיעור שנתבעו ובהיעדר התייחסות מספקת של התובעת, ביום 19/2/12 קבעה כב' השופטת רימון - קפלן כי לעניין רכיב הפנסיה היא מתירה את תיקון כתב התביעה, כך שזכאות התובעת לרכיב זה תבחן בהתאם לתחולת צו ההרחבה הכללי במשק בדבר פנסיית חובה.

16.מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת פגעו ברצף המקצועי של התובעת בשל כך שעקב ההריון והלידה הצפויה אין לתובעת שום אפשרות מעשית ו/או הזדמנות נאותה למצוא משרה אחרת המתאימה לכישוריה ומקבילה לזו שהייתה לה ערב הפיטורים ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה.